כולנו מכירים את האבחנה הקשה הקשורה לגיל ההתבגרות – אנורקסיה, הפרעת אכילה מסוכנת.

המילה אנורקסיה מקושרת בדרך כלל לנוער ובעיקר לבנות צעירות, אשר חוששות מהשמנה ובשל כך הופכות לרזות באופן קיצוני. הפרעה זו נכנסה להגדרה של מחלת נפש בשנת 1976 וממשיכה לגבות קורבנות. הציבור נחשף לתופעה ומודע להשלכותיה. בקרב קשישים התופעה פחות מוכרת, אך היא קיימת עם השלכות לא פחות מסוכנות. במהלך שנות עבודתנו בתחום הגריאטריה, ועם התארכות תוחלת החיים, אנו פוגשים יותר ויותר את התופעה גם בקרב בעשורים האחרונים רמת הרפואה התקדמה, תוחלת החיים עלתה ובאופן פרופורציונאלי גדל שיעור של הלוקים בדמנציה (מחלת הקהיון). אנשים אלו סובלים לעיתים קרובות גם מהפרעות אכילה ובמיוחד מאנורקסיה. המחלה גורמת לאיבוד משקל הגוף, וכ- 5% מקרב הלוקים באנורקסיה גם סובלים מתופעות לוואי מסוכנות, כגון: חולשה קיצונית, רגישות לזיהומים, פגיעה מוגברת של המערכת החיסונית, נטייה להתקפי לב ובריחת סידן. במקרים קיצוניים הקשישים, ושמים לב עד כמה היא דומה לתופעה אצל הצעירים. אנורקסיה יכולה לגרום למוות. הלוקה בהפרעה אינו מאבד את התיאבון, אלא מדכא אותו באופן רצוני.

את תופעת האנורקסיה וסיבותיה ניתן לחלק לשלוש קבוצות

סיבות פסיכו סוציאליות

סיבות הקשורות לבדידות, עוני, בעיות שיניים, חוסר יכולת או רצון להכין אוכל. לפעמיים קשישים משתמשים באוכל ככוח "לעמוד על שלהם", בכדי למשוך תשומת לב, ובמקרים קיצוניים אף לסיים את חייהם. מחקרים הוכיחו שצריכת מזון מגיל 20 עד גיל 80 יורדת בממוצע קיימת ירידה פיזיולוגית בחוש הטעם והריח, קשישים אוכלים מנות קטנות יותר, אוכלים פחות בין הארוחות ואוכלים לאט יותר.

סיבות פיזיולוגיות (קשורות לגיל)

ידוע שאנשים מבוגרים אוכלים פחות. ב- 30% אצל גברים, ואצל נשים קצת פחות.

סיבות רפואיות:

הסיבות הרפואיות הן רבות והשכיחה בהן היא דיכאון, אחריה מחלת הסרטן – בעיקר סרטן במערכת העיכול ומחלות אחרות שקשורות במערכת העיכול. תרופות מסוימות עלולות לגרום לשינוי בטעם, יובש בפה, וחוסר תאבון.

למה צריך לשים לב?

יש לבדוק כיצד הקשיש אוכל – מה נכנס לפיו, האם כמות האוכל ירדה באופן משמעותי, האם בזמן האוכל או השתייה הוא משתעל. אצל קשישים החיים בבית – יש לבדוק מה במקרר והאם האוכל טרי. לפעמים, אנשים שמפתחים דמנציה שוכחים לאכול! במצבים אלו הרבה פעמים יש קשר ישיר בין תזונה לקוגניציה. אדם מבוגר עם ירידה קוגניטיבית שיקבל אוכל בזמן גם מצבו הקוגניטיבי ישתפר, חשוב לאבחן ירידה בזיכרון ולספק עזרה ביתית בתחילת המחלה. במקרים רבים זקנים הסובלים מסוכרת, יתר לחץ דם או כולסטרול גבוה מפסיקים לאכול מאכלים שונים, ובעקבות דיאטה מאבדים עניין באוכל ומפסיקים לאכול. הדבר בולט בעיקר אצל אנשים התוצאה הישירה היא ירידה במשקל הגורמת לאיבוד מסת שריר, אוסטיאופורוזיס, נפילות ושברים, חוסר בדם, נטייה לזיהומים, ירידה תפקודית וקוגניטיבית, אשפוזים ארוכים ובסופו של דבר עלייה ניכרת קפדניים מאוד, זה מצב קיצוני ומסוכן. בתחלואה ובתמותה. לאור כל זאת, חשוב מאוד לשים לב לשינויים במשקלו של הקשיש. מומלץ להישקל כל חודש ולעקוב אחרי המשקל, ואם במשך חצי שנה יש ירידה של 5% או יותר מהמשקל הרגיל, הרי זו נורת אזהרה. ניתן גם לרשום את צריכת המזון של הקשיש במשך שלושה ימים רצופים ורצוי לערב דיאטנית להערכה תזונתית. אם לא ניתן להישקל – יש לקחת את הבגדים כמדד לבדיקה ולבדוק אם הם נעשים גדולים מדי על הקשיש. אפשרות נוספת לבדיקה היא לשים לב האם השניים התותבות מתנדנדות, שכן מדד נוסף להרזיה משמעותית הוא שינויים במבנה הלסת הגורמים לתנודתיות של השיניים התותבות. בכל מחלקה, המעניקה טיפול למטופלים הגריאטריים, ישנם מקרים של סירוב לאכול כתוצאה מהתקדמות של מחלת דמנציה. יש לציין גם שבכל ניסיון להתמודד עם תופעת האנורקסיה חייבים גם לטפל בדיכאון.

פתרונות אפשריים

קיימים מספר פתרונות אפשריים: ניסיון לטיפול תרופתי, ניסיונות האכלה לפי יכולתם של המטופלים או הכנסת צינור הזנה. ההחלטות בנושא מעוררות מחלוקת, מעלות שאלות מהותיות לגבי מועד ההתערבות וסוג ההתערבות, ואם בכלל. הספרות המקצועית בנושא דלה ולצוות המקצועי המטפל לא תמיד ברור כיצד לפעול. כיום כל מוסד בונה לעצמו פרוטוקול טיפול והתמודדות, אך לפעמים הפעולות נעשות על פי אינטואיציה מקצועית ואישית.

המלצות לבני משפחה

מומלץ שבני המשפחה יבדקו מדי פעם את תזונתו של הקשיש בביתו, מה המזון הנמצא במקרר, האם יש שינוי במבנה גופו של במקרה שיש חשד להפחתה בכמות המזון, חשוב לפנות לרופא משפחה או גריאטריה. בדרך כלל אבחון וטיפול באנורקסיה הוא רב צוותי. חשוב מאוד למצוא דרך אופטימאלית ואישית, יחד עם אנשי הצוות המקצועיים, להחזיר את התיאבון והטעם לחיים לאדם המבוגר שיש ההורה ועד כמה הזקן עוסק באוכל בחייו. לגביו חשש לאכילה בלתי מספקת.