מתחילים מחדש

אף פעם לא מאוחר להתחיל מחדש.

לא כשאנחנו ילדים ובטח לא כשאנחנו אנשים בוגרים. אבל מה אנחנו אמורים לעשות

כשאנחנו מגיעים לשנים שבהן החברה כבר מצפה מאיתנו לפרוש ולהתרפק על העבר?

התשובה, כמובן – להתחיל מחדש!

 

הריקוד של דבורה

כשדבורה גולדווין, 80 , הייתה ילדה, אמה שלחה אותה לחוג "דיבור בציבור", כדי שתלמד לעמוד ולדבר מול קהל.

דבורה התאהבה ברעיון, אבל מעולם לא הצליחה להגשים את החלום האמיתי שכולל עמידה מול קהל – ריקוד.

השנים חלפו, דבורה הקימה משפחה – ארבעה ילדים ו 14- נינים – והגיעה לאחר שהתאלמנה ל"בית בלב" ירושלים.

לכבוד יום הולדתה השמונים, שחל במאי, החליטו ב"בית בלב" רחביה ירושלים להפתיע אותה.

בלב מסיבת יום ההולדת שלה, שנחגגה בנוכחות כל בני המשפחה כולל אחיותיה שהגיעו מחו"ל,

הוקרן סרט בשם "יום בחיי סבתא" – והכוכבת הייתה, כמובן, דבורה.

עוד בטרם הוקרן הסרט חילקה דבורה מכתב אישי לכל אחד מנכדיה וקיבלה מהם במפתיע מכתב אישי בחזרה.

בסרט עצמו דבורה נראית כאישה זקנה יושבת על כסא נדנדה וסורגת,

שלפתע היא רואה פרסומת של "בית בלב" ומבינה שהיא יכולה לעשות הרבה יותר למען עצמה ולמען חייה.

היא מצטרפת ל"בית בלב" ובסרטון רואים כיצד היא מעבירה יום בחיים שם –

בשלל פעילויות – מפלדנקרייז, דרך גינון ועבודה במחשב ועד סיור בשוק מחנה יהודה.

בשלב הזה אומרת דבורה לעצמה – אם כבר, למה לא להגשים עוד חלום?

והסצינה הבאה מראה אותה רוקדת ואלס עם מורה מקצועי – כלומר מגשימה במציאות את חלום הילדות שלה.

הסרט הוקרן בשיאו של האירוע המרגש.

 

 

ה"לייקים" של ציונה

ציונה מאירי גרה כבר עשור ב"בית בלב" רמת השרון.

ציונה, בעברה עובדת סוציאלית במחלקת הרווחה בעיריית בת ים, מספרת: "לאחר שבעלי נפטר הבנתי שאני צריכה לעשות שינוי.

הכרתי בתים אחרים שחברים שלי חיו בהם וביקרתי אותם שם, אבל חיפשתי את קרבת הבת.

רציתי גם את הצד המשפחתי.הילדים ביקרו ומאד התרשמו.

ביקשתי לגור כאן ארבעה חודשים ואחרי חודשיים כבר החלטתי שזה זה.

מעולם לא ציירתי או עבדתי בקרמיקה למשל, תמיד חשבתי שיש לי שתי ידיים שמאליות אבל מתברר שאם משקיעים קוצרים פירות.

אני נחשפת להרצאות שונות, לומדת לעבוד על מחשב ואפילו יודעת מה זה לייקים.

מה שמאפיין את הבית הזה – הוא חברות ואינטימיות.

הבית לא גדול וזה מאפשר להכיר את הדיירים וליצור קשרים עמוקים. אתה לא הולך לאיבוד. לא סתם אנשים מאריכים פה חיים"

 

 

האמנות של דבורה

"בבית הייתי יושבת מול הטלוויזיה והיא לא דיברה אליי.

כאן יש אנשים, מדברים. כל ערב יש משהו", מספרת דבורה זלמן מ"בית בלב" תל אביב.

"אפילו אם אני מרגישה לא טוב אני יורדת למטה: להרצאה, לסרט, לשבת עם חברות. אין לי זמן- כל היום אני עסוקה".

"בבית אף פעם לא הלכתי לחוגים. הייתי יושבת עם חברות על הספסל ברחוב וחוזרת לטפל בבעלי. כאן אני עסוקה.

אני הולכת לאמנות, מכינה תיקים, משחקת בחוג דרמה. לא הכרתי דבר כזה.

אני הולכת להתעמלות 4-5 פעמים בשבוע.

לפעמים הילדים מתקשרים ורוצים לבוא לבקר או לצאת אתי ואני אומרת להם –

לא, מצטערת, היום לא מסתדר לי".

 

 

הצלילים של בני

"אני נפגש עם חברים מהעבר התל אביבי", מספר בני בר מור מ"בית בלב" תל אביב,

"ופה הכרתי אנשים מאד איכותיים, גם אנשים שניגנו בפילהרמונית.

ואני מנגן איתם בטריו. אני מאד עסוק - אני במחשב, אני מצייר, אני מנגן בחצוצרה ובאקורדיון ואני שר בחבורת זמר,

דבר שמעולם בעבר לא עשיתי.

ובעיקר, וזה חדש לי, מעורב בקשר חברתי, בחברת אנשים איכותיים.

אני יורד לבית הקפה והעיקר, אני לא לבד".

 

 

 

האהבה של מריאנה

לפני שמונה שנים הגיע פרופ' דן שפירא, 81 , אל בית הדיור המוגן "בית בלב" ברחביה שבירושלים.

מריאנה קרמון, 92 , מיד שמה עליו עין. מאז הם ביחד, מאוהבים כפי שלא היו מעולם ולמרות שהם גרים בדירות נפרדות,

הם הכי צמודים ומאושרים שיש.

מריאנה: "אני דיירת ב'בית בלב' כבר הרבה שנים. הוא מתגורר בקומה שלישית ואני בקומה עשירית.

יש מעלית, כמובן. הוא אוהב ללכת לשוק ולקנות מצרכים ואנחנו מבשלים יחד ורוב הימים גם אוכלים יחד בדירה שלי.

יש לנו זוגיות נהדרת, עובדה, זה עובד!".

 

הבמה של מרים

"מעולם לא השתתפתי בתיאטרון וגם היום אני לא מצטיינת במשחק",מספרת מרים רוזנברג מ"בית בלב" רחביה ירושלים.

"כשהלכתי לחוג עניין אותי כיצד נולדת הצגה.

היה לנו מפגש עם חבר'ה צעירים, איתם היינו אמורים להעלות הצגת תיאטרון משותפת.

החבר'ה הצעירים היו מאוד נחמדים, ומיד נוצרו בינינו יחסים טובים והבנה.

זה היה ממש מרתק. למדנו מהם המון.

למדנו על הצעירים של היום, בעיקר שהחיים שלהם הרבה יותר מורכבים למרות שהם לא עברו את מה שעבר הדור שלנו.

הצעירים של הדור הזה פתוחים ללמוד, יש בהם הרבה טוב".

"במה זה היה שונה מהמפגש עם הנכדים האישיים? זה שונה מאד.

אנחנו לא אובייקטיביים לגבי הנכדים שלנו.

הצעירים שפגשנו לא כולם זכו לבתים, להורים ולסבים, כמו שהנכדים שלנו זכו. ל

נו זה היה מאד מעניין".

 

רוצים להתחיל מחדש?  

5626 *  או השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם . 

 

מאשר קבלת תוכן פרסומי?